<h1>רבינו ירוחם נט"ז ח"ז</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ברכת המזון בכל לשון כך פשוט בברכות.
<h2>דף טו:</h2>
לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא פשוט וכן בכמה דוכתי פי' ודוקא שמוציא בשפתיו ואפילו שלא השמיע לאזנו וזה קרוי בלבו וכן פר"ח דהרהור לאו כדבור דמי וכן כתב הר"ב יונה.
<h2>דף טז.</h2>
פועלים מברכין ברכת המזון אחר אכילה וקודם אכילה המוציא, אחר אכילה שני ברכות ראשונה כתקנה שניה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים ודוק' כשעושין בשכרן אבל כשעושין בסעודה פירוש שאי' נותנים להם שום שכר אלא האכילה בלבד או שבעל הבית מסב עמה' מברכין כתקנן ד' ברכות כך פשוט.
<h2>דף כ:</h2>
נשים ועבדים אם חייבין בברכת המזון כתבתיו בנתיב כ"ז ח"א ושם כתבתי אם מוציאה אחרים. בן אם מברך לאביו ואשה לבעלה ועבד לרבו אבל אז"ל תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכים לו פשוט בברכות ובסוכה.
<h2>דף לא.</h2>
בברכת המזון אם בירך והיה צואה כנגדו או שהיה שכור נסתפקו התוס' וצריך לחזור ולברך כמו שאנו אומרי' בתפלה כמו שכתבתי בנתי' ג' ח"ג. או נאמר כי כיון שאנו אומרין בברכ' המזון שמדומדם יכול לברך בתחלה כלומר שתוי כדאמרינן בירושלמי מה שאין כן בתפלה דאמרינן שתוי אל יתפלל אם כן יש חומר בתפלה יותר מברכת המזון אם כן אם בירך כנגד צואה או שכור שבירך לא יחזור וצ"ע.
שתוי אפילו מדומדם כלומר שהו' שתוי כל כך שאינו מדבר כראוי יכול לברך ברכת המזון כך פשוט בירושלמי דתרומות.
<h2>דף לד:</h2>
הכורע בהודאה דברכת המזון שהיא נודה לך הרי זה מגונה כך פשוט בברכות.
<h2>דף מב.</h2>
יש מקומות שנהגו להסיר המפה והלחם קודם ברכת המזון והביא ראיה מההיא דברכות סליק ותנא וכו' ואין ראיה משם כי השולחנות שלהם באותו זמן היו קטנים לפני כל א' אבל לנו שכולנו על שלחן אח' אין לחוש ויש שנוהגין לשים המפ' והלחם לפני המברך. דין ההפסק שיפסיק בתוך סעודתו או ישן בענין שיצטרך לברך ברכת המזון על כל מה שאכל כתבתיו בדין היין בדין שנוי מקום.
<h2>דף מב:</h2>
כיון שאמרו הב לן ונבריך כלומר ברכת המזון כבר עקרו דעתם מלשתות ואסור לשתות יותר קודם ברכת מזון כך פשוט בפסחי' ובברכות ובחולין ופירש רי"ף שאם ירצה לשתות קודם ברכת המזון שצריך לברך ב"פ הגפן וכן פרש"י ור"ח. ורשב"ם כתב שאסור לשתות אפילו בברכה קודם ברכת המזון וראשון נר' עקר פירוש וכל שכן אם ירצה לאכל שצריך לברך על מה שאכל ברכת המזון דהוי הב לן ונבריך הסח הדעת וכל שכן מי שנטל הכוס לברך ומזה הטעם נשתני' ברכת המזון לברך ב"פ הגפן באחרונה מה שאין כן בקדוש והבדלה וכיוצא בהן. ובדיני הנהנין כתבתי מתי יברך על היין שלאחר המזון ומתי לא יברך עליו.
<h2>דף מה.</h2>
ג' שאכלו חייבין לזמן כלומר בברכת נברך שאכלנו משלו ואין רשאין ליחלק ולברך ברכ' המזון כל א' לעצמו כך פשוט. ופר"י דמיירי דוקא כשקבעו עצמן ביחד מתחלה להמוציא והקביעה היא הסבה בזמניהם ולנו הקביעה היא ישיבה ביחד כמו שפירשתי בהמוציא אבל אם לא נקבעו מתחלה להמוציא כגון שני' שישבו לאכל וברכו המוציא ואחר כך בא שלישי אפילו קבע ואכל עמהם וישב רשאי' ליחלק ויברך ברכ' המזון כל א' לעצמו אם ירצה כיון שלא הוקבעו מתחל' יחד והביאו ראיה מההיא שכתבתי למעלה בברכת המוציא ויש מי שכתב שאפילו לא הוקבעו מתחלה לכך כיון שקבע השלישי אחר כך עמהם או השני' עם השלישי אם השלישי קבע ראשון שאין רשאי' ליחלק כיון שהם קבועי' יחד בגמר האכילה ומכל מקו' אם יאכל עמהם שלא קבע רשאי' ליחלק כי דוק' בשמש אם אכל עמה' בלא קבע מצטרף כמו שאכתוב ולזה הסכי' הרא"ש. ועו' פשו' (מה:) ג' שאכלו כא' אין רשאי' ליחלק וחייבין לזמן יחד ואפילו כלם גדולי' ויודעי' ולא אמרינן חלוק ברכות עדיף ואם חלקו ידי ברכה [יצאו] ידי זימון לא יצאו ואין יכולים לחזור ולזמן שאין זמון למפרע. ועוד פשוט (ו)ב' שאכלו ובא השלישי לאכל קודם שאמרו השנים הבו ונבריך מצטרף עמהם לזמון. אם אכל פחות מכזית אין מזמנין עליו עד שיאכל כזי' כך פשוט. ועוד פשוט שאם אכל הקדש שנפד' מזמני' עליו. גוי אין מזמנים עליו והכותי אין מזמנים עליו כך פשוט. והכותי כבר נפסקה הלכה דעשאום גוים גמורים כדאיתא בחולי' אם כן הרי הוא כגוי. קטן אם מזמנין עליו כתבתיו בנתיב א' ח"ד. אכל דבר האסור אין מברכין עליו ברכת מזון דאין לו קבע לזמון כך פשוט. ואם מברך עליו מחמת שנהנה כמו ברכת נהנין תחלה וסוף כתבתיו בברכת הנהנין. שלשה שאכלו וא' נזהר מפת של גוים והאחר אינו נזהר אפילו שהנזהר אינו אוכל מפת שאינו נזהר לפי שהוא של גוים כיון שמי שאינו נזהר יכול לאכל מפת הנזהר מצטרפים לזמון כך כתב (הרשב"א) [הרשב"ם] ודקדקה מההיא דריש ערכי' דאמרינן שהכל חייבין בזמון כהנים לויי' וישראלים ואף על גב דכהן אכל תרומה ואין ישראל יכול לאכלה כיון דכהן יכול לאכל חולין מצטרפין. מודרין הנאה זה מזה אין מצטרפין לזמון כיון שכל א' אינו יכול לאכל מפת של חבירו כך דקדקו המפרשים מההיא שכתבתי למעלה. השמש שעומד לשמש על ב' אוכל עמהם בלא רשותם כדי להצטרף עמהם לשלשה כי השמש אין צריך קבע באכילתו להצטר' ואם משמש לשלשה לא יאכל בלא רשותן כך פשוט. מצוה לחזר אחר ג' כדי לזמן כך מוכיח מההי' שכתבתי למעלה וכן מוכח מההיא דאין זמון לפירו' וכן הסכימו הפוסקים.
<h2>דף מה:</h2>
שלשה שאכלו ויצא א' לשוק קודם שברכו קורי' לו ומצטרף פירוש ומכוין להצטרף ממקומו כיון ששומע ועונה לנברך פשוט, ועוד פשוט ודוק' לזמון שלשה אבל לי' שצרי' להזכיר שם שמים ולומר נברך לאלדינו צריך שיבא אצלם ויעמו' עמהם. שלשה שאכלו והשנים הפסיקו כבר ורוצין לזמן והג' עדין אוכל הא' מפסיק מאכילתו לשנים ועונה עמהם נברך כך פשוט. ופרש"י ואינו חייב הא' להפסיק אלא מדין דרך ארץ אבל שני' לא יפסיקו בשביל האחד אפילו מדין דרך ארץ זולתי אם לא ירצו לעשות לפנים משורת הדין, וה"ר יונה כתב דא' חייב להפסיק לשני' וכן כתב הר"אבד דהם מזמנין עליו אפילו שדעתו לאכל אבל הוא צריך להפסיק כדי שיצא עמהם ידי זמון שכבר נתחייב בו וכשמפסיק מפסיק עד שיברכו הם ברכת הזן ואחר כך חוזר לסעודתו כדי שיהא ניכר שמזמנין עליו כך כתבו בתו'.
אין זמון לפירות שאפילו יהיו שלשה אין אומרין נברך פשוט בחולין. ב' שאכלו מצוה ליחלק וכל אחד מברך לעצמו ברכת המזון כך פשוט. פשוט ודוקא בששניהם חברים אבל אחד חבר וא' בור חב' מוציאו. ובברכת הנהנין כתבתי הדברי' שצריך כל אח' לברך לאחריהם ולפניהם שא' מבר' לכלם ולא דמי להמוצי' שמתחלה קבעו יחד ועל כן אחד מברך לכלם ועתה אחר שאכלו כבר חלקו ורש"בם פירש דהמוציא דרבנן וברכת מזון דאורייתא ולפיכך כל א' מברך לעצמו.
מצא שלשה שאומרין ברכת זמון והוא לא אכל עמהם אם בא עליהם כשאומר המברך נברך וכו' הוא אומר אחריו ברוך ומבורך ואם בא עליהם כשאומרין ברו' שאכלנו הוא אומר אחריהם אמן כך פשוט. וכתב בה"ג שאם הם י' והמברך אומר נברך לאלדינו הוא אומר ברוך אלדינו ומבורך שמו לעולם ועד ואם הם שלשה אומר ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לעולם ועד.
<h2>דף מו.</h2>
אם יענה אמן אחר ברכת בונה ירושלם כתבתיו בנתיב י"ג בברכת המצות וי"א בדין העונה אמן אחר ברכותיו. אורח מברך ברכת המזון פי' אפי' שהבעל הבי' גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית וזהו נסח הברכה שמברכו יהיה רצון מלפני אלדי השמים שלא יבוש בעל הבי' הזה ולא יכלם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ויצלח מאד בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן במעשה ידיו ולא יזדקק לפניו שום חטא ולא דבר הרהור עבירה ועון מעת' ועד עולם כך פשוט ומ"מ אם הבעל הבית רוצה לברך הוא בעצמו הרשות בידו ויברך ברכת המזון בעל הבית בעצמו וכן כתבו התוס'.
מה שאמר בגמרא עד היכן ברכת זמון ופרש"י ז"ל כשמפסיק עד היכן צריך להפסיק מאכילתו עד הזן כלומר עד שיגמרו ברכת הזן וכשגמר סעודתו אותו היחיד חוזר למקום שפסק כלומר לברכת הארץ שכבר יצא ידי חובתו מברכת הזן כך פרש"י ור"י מה שאומר בגמרא להיכן הוא חוזר ולפר"שי ובה"ג לא מיירי בזה ולפי שטת' חוזר אחר אכילתו ומברך כל ברכת המזון חוץ מנברך שכב' חזר לאכל וכן עקר ולזה הסכי' הר"אש. וכשמפסיק מלאכל וחוז' לאכל כתב רבינו האיי שצריך לברך המוציא וכן כתב הר"אבד דכיון שהפסיק יצא ידי ברכה למפרע וצריך ליטול ידיו ולברך המוציא ובה"ג כתב דאין צריך וכן נראה עקר ולפי זה בין אח' המפסיק לב' דרך חובה או ב' לא' לפנים משורת הדין כמו שכתבתי ממתין לאכל עד שיברכו כל ברכת הזן ואחר כך חוזר לסעודתו ואינו מברך המוציא ואחר כל אכילתו מברך כל ברכת מזון חוץ מנבר' כמו יחיד המברך ברכת מזון דאף על פי שיצא בברכתן על מה שאכל קודם שהפסיק מכל מקום מה שחזר לאכל צריך לברך עליו וכן עקר. ואם אכלו שלש' ורצה אחד מהם לצאת יושב עד שיגמרו ברכת הזן והולך לו כך פירש רי"ף עד היכן ברכת זמון דאמרינן בגמרא וכן בירושלמי וכן כתב בה"ג שאם א' ורוצי' הב' לעשו' לו לפנים משורת הדין פוסקים סעודתן עד שיברך כל ברכת הזן וחוזרין לסעודתן והוא גומר ברכתו ע"כ וכן עקר.
ברכת זמון של שלשה נברך שאכלנו משלו ויחיד המברך יתחיל מברכת הזן ומשלים כל השאר כך פשוט וכן פרש"י עד היכן ברכת זמון דאמרינן בגמרא ואחר שהמברך אומר נברך שאכלנו משלו הם עונים אחריו ברוך שאכלנו ובטובו חיינו ואחר כך חוזר המברך למקום שפסק ואומר ברוך שאכלנו משלו וכו' כן פירש רי"ף מה שאומר בגמרא להיכן הוא חוזר וכו'.
<h2>דף מז.</h2>
אע"ג דאמרינן דאין מכבדין בידים מזוהמות זולתי כלומר אבל בסעודה אחר שאכלו נותנין לגדול לרחוץ ידיו כדי לברך ואחר שרחץ הוא אין מכבדין זה לזה לרחוץ כך מוכח. גדול מברך ברכת מזון תחלה אף על פי שבא בתוך הסעודה כלומר שכבר התחילו האחרים לאכול לכשבא הוא פשוט. אין מזמנין בחבורה של עם הארץ כך פשוט בברכות וכתבו בתוס' ומה שמזמנין עתה עמהם משום דרבי יוסי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו וכן פר"ח דהאידנא נהיגי לזמן אפילו על עם הארץ ברור. וה"ר שמעיה כתב מטעם דהיודע למי מברכין מזמנים עליו.
<h2>דף מח.</h2>
ז' שאכלו דגן כלומר פת וג' ירק כלומר לא אכלו פת מצטרפין לזמון י' לומ' נברך אלוקינו ואפילו שהג' לא טבלו אלא בציר ולא שתו אלא כוס יין ודוקא ז' פת שהוא רוב הניכר אבל ו' פת וד' ירק לא דאינו רוב הניכר זה פשוט. וכתב רי"ף בשם רבותיו דוקא לי' אבל לג' ב' שאכלו פת ואח' ירק או פירות אינו מצטרף עמהם לזמון והתוס' כתבו דה"ה לג' שנים שאכלו פת והאחד ירק מצטרפים וכן בירושלמי. ועוד פשוט להוציא אחרים ידי חובתן צריך שיאכל כזית דגן. וכתבו בתוס' מי שאכל ירק אין מוציא אחרים ידי חובתן ולכל הפחו' צריך שיאכל כזית מדבר שחייבים עליו ברכה א' מעין ג' כמו שכתבתי בברכת הנהנים. וכתב בה"ג דמי שאכל כזית אינו מוציא אלא למי שאכל שיעור דרבנן אבל אינו מוציא מי שאכל כדי שביעה שהוא חייב לברך מן התורה ובתוספו' כתבו דאינו צריך כזית דגן להוציא אחרים אלא שיוכל לומר שאכלנו הילכך מוציא אפי' אותם שנתחייבו מן התור' דאם יצא הוא כבר והיה רוצה להוציא אותם שנתחייבו מן התורה שאכלו כדי שביעה היה יכול להוציאן בלא שיאכל הוא כלל כדאמרינן בקדוש ובברכת מצה דאף על גב דיצא מוציא אחרים וה"ה לברכת המזון הילכך כשאכל ורוצה להוציא עצמו ואחרים עמו ואפילו לא אכל אלא שיעורא דרבנן שהוא כזית יכול להוציא אחרים שנתחייבו מן התורה ע"כ. וכיון שנסתפקו הגדולי' המחוור שבכלם אם כלם יודעים לברך שיברך אותו שאכל כדי שביעה ואם אין שם מי שיודע אלא אותו שאכל כזית שאינו מחוייב אלא מדרבנן יברך הוא ומוציא אפילו לאותם שאכלו כדי שביעה כיון שהם אינם יודעי' לברך וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף מח:</h2>
סדר ברכת מזון משה תקן ברכת הזן יהושע ברכת הארץ שהיא נודה לך וכו' דוד ושלמה ברכת בונה ירושלם ודוד תקן ממנה עד על הבית ושלמה תקן השאר והיו מברכין אותה קודם דוד ושלמה והם תקנו המטבע כלומר הנסח. והטוב והמטיב ביבנה תקנוה פשוט. י"מ שהטוב והמטיב על הרוגי ביתר כדאמרי' הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה וקבעוה בברכת מזון לפי שכלה הודאה. ובירושלמי אומר הטעם לפי שבחרבן ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולפי' סמכוה אצל בונה ירושלים. ועוד פשוט וסדרן כך הוא ברכה ראשונה הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובברכת הארץ אם לא אמר ארץ חמדה טובה לא יצא ידי חובתו וצריך שיזכיר בה ברית ושיזכיר בה תורה ושיקדים ברית לתורה וצריך שיאמר הודאה תחלה וסוף כלומר נודה לך בתחלת הברכה וכן בסוף הברכה אומר נודה לך כמו שכתוב בנסחא והפוחת לא יפחות מהודאה אחת ואם לא אמר שום הודאה הרי זה מגונה וכל החותם מנחיל ארצו' בברכת הארץ ובבונה ירושלים מושיע ישראל הרי זה מגונה. וכל שלא אמר מלכות דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. ופר"ח וכן בכלם כלומר בכל מה שכתבתי שצרי' שיאמ' ואם לא אמ' ושנה לא יצא ידי חובתו.
<h2>דף מט.</h2>
ועוד פשוט וחותם בא"י בונה ירושלים. ואינו חותם מושיע ובונה ירושלים ואין חותמין ב"ב כלומר בשני ענינים וצריך להזכיר ג' מלכיות בהטוב והמטיב אחד בעבור עצמה כי אינה סמוכה כי היא ברכ' בפני עצמה והב' בשביל בונה ירושלים דאף על גב דהיא סמוכה וכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה צריכה מלכות כיון שהזכיר בה מלכות דוד אינו דרך ארץ שלא יזכיר מלכות שמים ואינו ראוי שיזכיר מלכותו של מלך העולם עם מלכות דוד שהוא בשר ודם ולפי' אין אומרים מלכות בברכה עצמה ואומרו בהטוב והמטיב וכיון שאומר מלכות בהטוב והמטיב בשביל בונה אומר כמו כן מלכו' בשביל ברכת הארץ הילכך אומר ג' בהטוב והמטיב פי' ולפי' אין לומר מלכות שמים כלל בבונה ירושלים כגון מלכותך ומלכות בית דוד או אבינו מלכנו רועינו וכו' אלא אבינו רועינו וכו' וכתוב במדרש שאין לומר בהטוב והמטיב ג' הטבו' וג' גמולות ומ"מ אין חותם בהטוב והמטיב בברו' לפי שהוא מטבע קצר כי מתחלה לא תקנו בה אלא הטוב ואחר כך הוסיפו בה כמה דברי'.
<h2>דף מט:</h2>
שיעור לברך ברכת מזון צריך שיאכל כזית ופחות מכאן פטו' מלברך עליו ברכת המזון, אכל כזית חייב מדרבנן ומדאוריתא אינו חייב עד שיאכל כדי שביעה שהוא כביצה פשוט. וכן פסק רי"ף כרבי מאיר שהוא ת"ק דמתני' דאמר כזית וכן כתבו ר"ח ובה"ג ובשאלתות פרש' והיה עקב. המברך ברכת זמון בג' אומר נברך וכו' והם עונין אחריו ברוך שאכלנו משלו והוא חוזר למקו' שפסק כלומר הוא חוזר לומר כמו שענו הם דאף על גב דכלל עצמו עמהם כשאמר נברך עכ"ז צריך הוא לחזור ולומר ברוך שאכלנו. והאומר במקום נברך ברכו הנקדנין תופסין אותו כי יותר טוב לומר נברך שכולל עמהם. והאומר נברך על המזון שאכלנו משלו הרי זה בור דנראה שמברך למזון אבל כשהם אומרי' אלוקינו אין חשש אפי' שיאמר על המזון דכיון שהזכירו השם מוכחא מילתא. והאומר מטובו חיינו הרי זה בור וכן האומר חיים וכן האומר למי שאכלנו משלו דנראה כמברך לשום אדם שנתן לו האכילה. ולעולם הג' עד י' אומר נברך שאכלנו אבל אם עשרה אומר נברך אלוקינו והם עונים אחריו ברוך אלוקינו וזה הנסח יאמר ולא יותר ואפילו הם ק' רבו'. וכתבו בתוס' שאינו אומר נברך לאלוקינו בלמ"ד אלא נברך אלוקינו דגבי הודאה ושיר אומר שירו לה' הודו לה' אבל ברכה בלא למ"ד דכתיב במקהלות ברכו אלקים.
<h2>דף נ.</h2>
ועוד פשוט במגלה אין מזמנין בשם פחות מי'. האוכלי' במסבה גדולה ואינם יכולין לשמוע ברכת המזון המברך מברכין כל י' וי' לבדם ואם יקפיד בעל הסעודה עליהם אם יברכו לבדן מברכין לעצמם כל ג' וג' כדי שלא ישמע בעל הסעודה כי יותר טוב לעשות כך מברכת השם ולא ישמעו כך פשו' בברכות. ג' שאכלו וקדם אחד מהן ובירך ברכת המזון יכולין אחר כך השנים אחר שיסיימו לאכול לזמן עמו אפילו בירך כבר יכול לומר שאכלנו. והשנים לא יצאו בזמן שזמן הא' שקדם דאין זמון למפרע אבל השנים שברכו לעצמן וקדמו ואח' כך סיים הג' לאכול אין הג' יכולי' לזמן עם הב' מאחר שכבר זימנו הם לעצמן פשוט. ג' שאכלו כא' אין רשאין ליחלק פשוט. וכתב רי"ף כיון שישבו לאכול יחד אע"פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו לעצמו מצטרפין יחד וחייבי' בזמון ואין רשאין ליחלק וי"מ דכיון שישבו לאכול יחד וברכו ברכת המוציא כבר אף על פי שעדין לא אכלו שיעור ברכה כלומר כזית כיון שאכלו כבר כל שהוא אין רשאין ליחלק כי חומר' היא שהחמירו חז"ל ובירושלמי שאפילו לא נתן דעת לאכול יחד אף על פי שעדין לא ברכו המוציא אין רשאין ליחלק וחומרא היא זו. ג' וכן ד' וה' אין רשאין ליחלק אבל ששה רשאין ליחלק לג"ג ומזמנין כל ג' לבדם עד י' ואם הם י' או יותר אין רשאין ליחלק עד שיהיו כ' שיוכלו לברך בשם כל י' לבדם כך פשוט. ג' חבורות של ג"ג ופירש אחד מכל חבורה ונצטרפו לג' אותם הג' שבאו מאלו הג' חבורות חייבי' בזמון ואין רשאין ליחלק ודוקא דלא אזמון עלייהו בדוכתייהו כלומר שלא הזמינו עליהם במקומם כלומר כל אחד בחבורתו אבל הזמינו עליהם במקומם פרח זמון מנייהו כך פשוט. פרש"י הזמין עלייהו בדוכתייהו כגון שנצטרפו כל אחד מאלו הג' עם האחרים כל הא' בחבורתו וברכו כל אחד מהחבורות בזמון ואלו עמדו שם כדי נברך וברוך שאכלנו ועתה נצטרפו אלו הג' מהג' חבורות אחד מכל חבורה ואכלו יותר בלא נטילת ידים ובלא המוציא ואחר שגמרו באין לברך פרח זמון דידייהו כלומר אפי' על מה שאכלו אחר כך דכיון שזמנו כבר כל אחד בחבורתו על תחלת סעודתן כל אחד ואחד חוזר למקום שפסק כלומר לברכת המזון ויברך כל אחת לעצמו בלא זמון. וה"ר יהודה פי' כי אלו הג' חבורות היתה כל אחד מהן מד' בני אדם ופירש אחד מכל חבורה ונצטרפו לג' וזמנו כל חבורת הג' הנשארים בלא הם ופי' אזמין עלייהו כלומר זמנו עליהם כאלו היו שם כי נשאר לשם כדי זמון פרח זמון מהם ולא יצטרפו אלו שפירשו מהם לזמון וראשון נראה עקר. ב' חבורות שאוכלות בבית אחד אם מקצתם רואין אלו את אלו או שהשמש משמש לכלם ביחד אפילו אין רואין אלו את אלו מצטרפין לזמון כלומר ומזמנין כלן יחד פי' וצריך שיעמוד המברך במקו' אמצעי שישמעו כלם ואם אין רואין אלו את אלו וגם אין השמש מצרף לכלן יחד אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן פשוט פר"ח דה"ה אם אוכלין בב' בתי' דאם רואין אלו את אלו או השמש מצרפן דמזמנין יחד וכן כתב בה"ג וכן בירושלמי.
<h2>דף נא.</h2>
י' דברים נאמרו בכוס של ברכה הדחה שטיפה חי מלא עטור עטוף מקבלו בב' ידיו ונותנו לימינו ומגביהו מהקרק' טפח ונותן עיניו בו ומשגרו לאנשי ביתו. עטור מפרש בגמר' מעטרו בפירות או בתלמידים. עטוף שנותן סודר על ראשו. ונותנו לימינו בעי בגמרא אם מסייעו בשמאלו ולא איפשיטא ולא יסייע כי בגמרא מפר' ואנן נעביד לחומרא. ועוד פשוט ואנו אין לנו אלא ד' וסימנם חמ"שה חי מלא שטיפה הדחה כך פשוט. ושטיפה ששוטף הכוס מבחוץ והדחה כלומר שמדיחו מבפנים. וחי פי' רי"ף שיהיה חי עד ברכת הארץ ואחר כך מוזגו כדאמרינן שצריך בכוס של ברכה ליתן בו מים להודיע שבח ארץ ישראל שהיו היינות חזקים ופרש"י שיתננו לתוך כוס של ברכ' חי ומוזגו לתוכו אי נמי שיוציאנו מהחבית מיד סמוך לברכה כלומר פרישקו וי"מ חי על הכלי כלומ' שלא יהיה שבור אלא שלם. ומה שאמרנו חי בלא מים פר"ת דמזיג ולא מזיג כלומר שהוא מזוג קצת ולא על חד תלתא מיא ואף על פי שיש בו קצת מים נקרא חי כדאמרינן גבי סורר ומורה. דמזיג ולא מזיג נקרא חי. והשתא ניחא הא דאמרינן דאין מברכין עליו ברכת מזון עד שיתן לתוכו מים. והא דאמרינן דאנו אין לנו אלא ד' וכו' לא בא למעט אלא עטור שאי' אנו מעטרין אותו לא בפירות ולא בתלמידים אבל בודאי האחרו' אנו עושין כי נוטלו בב' ידיו כדאמרי' בגמרא שאו ידיכם קדש וגו' וגם אינו מסייעו בשמאלו ונותנו לימינו וגם עטוף שנותן סודר על ראשו שאסור לברך בגלוי הראש וכן מגביהו וכן נותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו וכן משגרו לאנשי ביתו וכן כתבו המפרשים. וחי שאמרנו שצריך לתת לתוכו מים זהו דוק' ביינות שלהם שהיו חזקים וכן הדין במקומות שאין יכולין לשתותו בלא מים.
<h2>דף נא:</h2>
שתה יין אחר ברכת המזון כמו שעושין לפעמים אם שתה כדי רביעית צריך לברך אחריו ברכה אחת מעין ג' ואם לא שתה כדי רביעית אפילו בורא נפשות אין צריך כך כתב הר"אש בתשובה וכן פר"י בברכות. ובח"א כתבתי אם צריך לברך עליו בורא פרי הגפן בדין יין שלפני המזון.
אין משיחין על כוס של ברכה פשוט ופרש"י שלא יסיח המברך כיון שנתנו לו הכוס לברך פי' וה"ה המסובין. ואצ"ל כשיברך שצריכין הם לכוין לצאת וצריכין הם להבין ולשמוע אלא אפי' בין ברכה לברכה בשמיעתם אין להם להפסיק בשיחת חולין וכן כתב הר"אש. אין מברכין על כוס של פורענות פשוט פי' כוס שני כלומר שמאחר ששתה זוגות הוא מתירא שמא יזוק ולפי' לא יברך ברכת מזון בשלישי כי אין דעתו מיושבת ויסיח דעתו מן הברכה. היה אוכל כשהוא מהלך או מעומד בכלן יושב במקומו ומברך כך פשוט. וכתב הרא"ש נ"ל דהאי אוכל כשהוא מהלך מיירי דוקא בביתו אבל מהלך בדרך ואוכל לא הזקיקוהו לישב ולעמוד ולברך יותר מקורא ק"ש ומתפלל שאין דעתו מיושבת עליו פי' אם יאחר דרכו. מוזגין כוס של ברכה ואחר כך נוטלין לידים מים אחרונים כך פשוט בברכות. מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון יברך במקום שנזכר עד שיתעכל המזון שבמעיו מכאן ואילך לא יברך ושיעור עכו' כל זמן שאינו רעב מאות' אכילה ודוקא בשוגג אבל במזיד יחזור למקומו כך פשוט. ורב עמרם פסק כב"ש דאפילו בשוגג יחזור למקומו. אין להם אלא כוס א' שבא להם בתוך המזון מברך על המזון כלומ' ברכת מזון ואח' כך ב"פ הגפן אף על פי שלא שתו עדין ולא ברכו בתוך המזון על היין עכ"ז ברכת מזון קודם לברכ' היין כך פשוט אם נוטלין מים אחרונים קודם ברכת מזון או אחריה ואם חובה ליטול כתבתיו בנטילת ידים.
<h2>דף נב.</h2>
כוס של ברכת המזון כתב בה"ג שאין לברך עליו על הגפן ועל פרי הגפן והעולם לא נהגו כן. ברכת המזון טעונה כוס אפילו יחיד כך פשוט וכן בתוספות וכן כתב בה"ג וכן כתב ה"ר יחיאל זכרונו לברכה מפריש פירוש וצריך לחזר אחריו כמו בשאר מצות ואם מברכין על כוס פגום כתבתיו בברכת הנהנין ח"א. כוס של ברכת המזון צריך שיעור כלומר רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה. כך פשוט ועוד פשוט בשבת דצריך רובע רביעית לוג מפני שאחר שימזוג במים שהן שלשה חלקים מים ואח' יין יעמוד על רובע לוג בין הכל ביין חזק שאינו יכול לשתותו בלא שלש' חלקי מים ונראה שהכל לפי היין אם הוא חזק ושיעש' בענין שכשיהיה ראוי לשתות לו שיהיה בו רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצ' שהלוג ו' ביצים. המברך אם צריך שיטעום תחלה כתבתי בברכת הנהנין בענין הסעודה בדין אם המסובין רשאין. ויש שנהגו לשפוך מכוס של ברכה לכל א' בכוסו ונראה דאינו צריך ושם כתבתיו. אין אומרין הבא כוס של ברכה אלא על היין אבל לא על שכר ודוקא דלא קבע עילויה אבל קבע עילויה אמרינן כך פשוט ורשב"ם לא גריס ודוקא דלא קבע וכולי דכיון דברכ' מזון טעונה כוס מה תלוי בקביעות ונראה שאם היה חמר של אותה מדינה שכר דמברכין עליו כוס של ברכה וכן כתב הר"אש. אין אומרין ברכת הזמון כלומר נברך אלדינו בפחות מי' פשוט במגלה נותנין לכהן לברך ראשון כתבתיו בנתיב ב' ח"ב בכבוד כהנים ושם כתבתי אם יש ת"ח אם קודם ברכת מזון אם לא יצא הוא מוציא אחרים ואם יצא אינו מוציא וכתבתיו בדין ברכת הנהנין כך מוכח בר"ה וכן בירושלמי.
<h2>דף נה.</h2>
מי שנותנין לו כוס של ברכה ואינו מברך מקצרין לו ימיו ושנותיו כך פשוט.
